פסק-דין בתיק ע"פ 26-10

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.                  בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר; הע"ז 1555/08), אשר הרשיע את המערער בעבירה של העסקה שלא כדין של שני עובדים זרים, בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו - 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991. על המערער הוטלו קנס בסך 40,000 ש"ח, וכן התחייבות להימנע מביצוע העבירות מושא כתב האישום למשך שלוש שנים. הערעור מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

הרקע העובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי

2.                  המערער, מר קאיד אלג'בור אלקיעאן, הינו קבלן לעבודות בניין אשר בתקופה הרלוונטית העסיק עובדים לצורך ביצוע עבודות בנייה באמפיתיאטרון בישוב מיתר ( להלן - אתר העבודה). עבודות הבנייה שבוצעו על ידו - בהתאם לעדות שמסר בבית הדין האזורי - כללו יציקת בטון, ברזלנות וטפסנות.

3.                  ביום 14.7.2003 נערכה ביקורת באתר העבודה, ונמצאו שני עובדים - אשר פרטיהם צוינו בכתב האישום - אשר עסקו בביצוע עבודות ברזל והסתבר כי אינם אזרחי ישראל או תושביה ולא היה להם היתר עבודה אצל המערער. עובדות אלה הוכחו בבית הדין האזורי באמצעות המפקחים מר אבי ישראלי ומר רועי ביטון, אשר ביצעו את הביקורת ולא נסתרו.

4.                  המערער - אשר לא היה מיוצג בבית הדין האזורי - העיד בפני בית הדין האזורי כי אינו זוכר את פרטי המקרה וכי מעולם לא העסיק עובדים ללא רישיון. כאשר נשאל בחקירה נגדית האם לטענתו העובדים שפרטיהם מצוינים בכתב האישום לא היו עובדים שלו, השיב - " אני לא יודע". כאשר נשאל שוב אם "יכול להיות" שהיו עובדיו, השיב - "יכול להיות, אני לא בטוח...".

5.                  בבית הדין האזורי הוגשה אמרתו של המערער, כפי שנגבתה על ידי המפקחים באתר העבודה במועד הביקורת, בה נרשמו מפי המערער הדברים הבאים:

"אני קבלן תשתית ובנייה. אני בונה עבור חברת טל-רן מושבי בטון לתיאטרון של מיתר. אני  מחזיק רק תושבי ישראל ומוציא להם תלושים ואני עובד כחוק.

ש. מי שני העובדים מהשטחים שהיו אצלך היום באתר ועסקו בעבודות?

ת. שניהם באו רגלית לחפש עבודה שאלתי אם יש רישיון והם ענו לי כן, אז העסקתי אותם...".

לאחר הדברים הללו סירב המערער להמשיך במתן עדות ואף סירב לחתום על אמרתו. יצוין כי למערער נשלח בדואר רשום, ביום 26.10.2003, זימון לחקירה - אך דבר הדואר לא נדרש ולכן לא נחקר פעם נוספת.

6.                  בית הדין האזורי, לאחר שמיעת הראיות, החליט להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית הדין התבסס בהכרעת הדין על עדויות המפקחים; על הודאת המערער - במהלך ההקראה - בהעסקת עובדים באתר העבודה בתאריך הרלוונטי; ועל אמרת המערער כפי שנגבתה ביום הביקורת, בה הודה כמפורט לעיל בהעסקת העובדים שפרטיהם צוינו בכתב האישום תוך עצימת עיניים לגבי כשרות העסקתם.

7.                  לאחר שמיעת סיכומי הצדדים לעניין העונש, השית בית הדין על המערער קנס בסך 40,000 ש"ח אשר ישולם ב - 20 תשלומים, וכן התחייבות להימנע מביצוע העבירות מושא כתב האישום למשך שלוש שנים, שאם לא כן ישא בגין כל עבירה בקנס בסך 104,400 ש"ח. בית הדין התבסס, בעת קביעת גזר הדין, על השיקולים הבאים:

"מחד, העבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר הינה עבירה חמורה הפוגעת הן בשוק העבודה של העובדים הישראלים והן בעובדים הזרים אשר תנאי עבודתם אינם מוסדרים בהתאם לחוק. בהתאם לכך הענישה בגין עבירה שכזאת, כדי שתהיה מרתיעה חייבת להיות כלכלית ופוגעת בכיסו של הנאשם.

מאידך, לנאשם אין הרשעות קודמות, ומאז ביצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום חלפו כ - 5 שנים".

טענות הצדדים בערעור

8.                  המערער טוען כי לא היה מיוצג במהלך הדיון בבית הדין האזורי, והדבר גרם לו ל"עיוות דין חריף". עוד טוען הוא כי הגם שדובר בכתב אישום יזום, לא הובאה הנמקה כלשהי לאי הסתפקות בקנס מנהלי - והדבר מצדיק את ביטולו של ההליך המשפטי.

טענה מקדמית נוספת אותה מעלה המערער הינה להתיישנות העבירות בהן הואשם, שכן מאז המועד הנטען של ביצוען (14.7.2003) ועד למועד הגשת כתב האישום (31.7.2008) חלפו חמש שנים ו - 17 יום. לגישתו, זימונו לחקירה ביום 26.10.2003 אינו יכול להיחשב כפעולת חקירה משמעותית המהווה אירוע מנתק, וכך גם הנפקת תעודות עובד הציבור בשנת 2005.

9.                  עוד טוען המערער כי לא ניתן היה להגיש את אמרתו כפי שנגבתה במועד הביקורת, שכן נגבתה " תוך הפרת זכותו לאי הפללה עצמית, ובלא שהודעה לו זכות ההיוועצות".